נולדתי בשנת 1904 בעיר קיוסטנדיל בבולגריה. בגיל 4 נשארתי בלי אמא אחרי שנה אבא התחתן עם אשה אחרת. גדלתי אצל דודה שלי. האמא החורגת שלי הייתה אישה טובה אך לי היה קשה להסתדר איתה. בגיל 5.5 הלכתי לבית ספר של יהודים. בכיתה ה' עברתי לבית ספר של נוצרים. אך היה צריך לשלם ומכיוון שלא היה לאבא כסף הוציאו אותי מבית הספר. עבדתי בכמה מקומות: אצל נגר, אצל סנדלר ואצל מתקן אופניים. אך העבודות היו קשות והשכר זעום וכך הגעתי לחבר של אבי שהיה ספר ושם התקדמתי מהר במקצוע. אחרי שנתיים עזבתי ונסעתי לסופיה, גרתי אצל הדודה ועבדתי במספרה של יהודי. את הכסף שאספתי שלחתי להורים שיבואו, סידרתי להם חדר וחצי בסופיה למגורים וגרתי איתם ביחד שנתיים. סידרתי לאבא שלי עבודה בטבק. ב- 1925 הייתה הפצצה גדולה שבה רצו להרוג את המלך ואז החלטתי לצאת מהמקום ופתחתי חנות עם חבר שותף. ב- 1930 התחתנתי ונכנסתי לגור בשכר דירה וגרתי באותו מקום עד 1943. בת זוגתי הייתה קליינטית במספרה והיא גם בת דודה רחוקה, כל שבוע הייתה באה לעשות תסרוקת. ואז יום אחד הגיעה האמא שלה ואמרה ששרה נראית מתאימה להיות אשתי. שמעתי עליה הרבה טובות והסכמתי. כל השנים הייתי חבר במקהלה וגם בספרייה שמאלנית. ב-1943 נשלחתי למחנה עבודה ואת המשפחה שלחו רחוק מהעיר לעיר פרובדיה. אחרי חצי שנה חזרתי חולה ובעזרת ידיד רופא הצלחתי לא לחזור למחנה עבודה. שרתי במקהלות גם בבית כנסת וגם בכנסיה. ב-1944 חזרה כל המשפחה לסופיה. בתחילה לא היה להם בית אך לאט הם הסתדרו. ב- 1946 נולד מוטי. עבדתי רחוק מהבית והרווחתי טוב. חביבה הבת הגדולה הלכה לתנועת "השומר הצעיר" והיא החליטה לעלות לארץ. אחרי שהיא נסעה החלטנו גם אנחנו לעלות לארץ. בארץ עבדתי כפועל כעשר שנים ולאחר שאספתי מספיק כסף פתחתי מספרה. כמו כן המשכתי לשיר במקהלה שהפכה למקהלת צדיקוב שתחילתה בבולגריה .ופה נבנתה מחדש